מאמרו של הרב צייטלין "הצימאון: חזון לב" פורסם במאסף הספרותי "ספרות" בשנת תר"ע, ממנו הופיעו ככל הנראה רק ארבעה גליונות. בכל אחד מגליונות אלו התפרסם מאמר חשוב פרי עטו של הרב צייטלין, כאשר שלושת האחרים הם: "שכינה", "יופי של מעלה" ו"החסידות".
"הצימאון" פורסם גם לאחר מכן ב"כתבים נבחרים" – אסופת המאמרים שיצאה לאור בוורשה בשנת תרע"א. מאמר זה חתם את הכרך השני. מאוחר יותר התייחס הרב צייטלין ל"צימאון" ברשימה שכותרתה "ה'אפיקורסות' שלי".
מאמר זה פורסם מחדש במוסף 'שבת' של העיתון 'מקור ראשון' בשנת תשע"ב (2012). באחרית-דבר כתב אליחן אמיתי:
"הצימאון", חזון לב זה של ר' הלל צייטלין, נכתב על ידו בתקופת הביניים שלו, בין העת שבה היה נתון בספקותיו לבין התקופה שבה החל לחזור לעצמו, לחזור בתשובה. מאמר זה, יחד עם עוד כמה מאמרים כ"שכינה" וכ"יופי של מעלה" (נדפסו ב"ספרן של יחידים" בהוצאת מוסד הרב קוק), מבשר את תחילת הדרך החדשה שסלל לעצמו, ובה הוא מוצא את אשר ביקש – צימאון לאל חי. דומני שאין דוגמה בכל הספרות היהודית של הדורות האחרונים למאמר או ספר שידבר בגלוי ובבירור כל כך על הנטייה העמוקה הזו בנפש האדם ובמיוחד בנפש הישראלית, ויבטא את "השם המפורש" – הצימאון לא-לוהים.
ב"מחקרי ירושלים במחשבת ישראל", כרך כג (תשע"א), פרסם ד"ר שרגא בר און את מאמרו: "הצימאון להלל צייטלין – מבקשי אלוהים כמצב אמונה בספרות התחיה", המנתח את יצירתו של הרב צייטלין כפרדיגמה ספרותית וקיומית כוללת.
—
א.
תעיתי בדרך. בקשתי את א-להי. שאלתי את העוברים ושבים:
– הראיתם את א-להי? אל-הי איהו?
– מנוחתו כבוד בין האֵלים נוחי-נפש, במקום הבעל, יופיטר, בּרַמַה, אלים גדולים וקטנים, שם גם אלהיך. נלחום נִלחַם אלהיך עם האולימפוס, עם כל האלהים, ואולם קץ כל אֵל בא גם עליו…
כך השיבני האחד, והוא עלם שחור-עיניים וזהב-תלתלים וסביביו פרחי-זיו ועלמות-חן…
להמשיך לקרוא ←
