פורסם בכתב העת גלעד גיליון כו-כז (תשפ"א)
מאמר שהמתין זמן רב להופעתו בדפוס. מובעת בו הטענה היפה (תרתי משמע) – ששינוי בטעם אסתטי וסגנון אמנותי הם בעלי השפעה עמוקה על כתיבה הגותית.
מדובר בפרסום הראשון של ר' הלל ביידיש. מסה של יהודי מתחום המושב שבה הוא מביע דעה על יצירות אמנות מודרניסטיות, ועל הדרך גם חולק על אחד מגדולי מבקרי האמנות הרוסיים.
בתקופת וילנה (1905-1906) התחוללו שינויים מרחיקי לכת בחייו וביצירתו של ר' הלל. די לציין כי לימים, כאשר עזב את וילנה, הוא החל לכתוב ביידיש, ספריו ומסותיו עסקו בהרחבה בחסידות ובקבלה, ופעילותו הפוליטית כמעט חדלה. סדרת המאמרים "געגועים ליופי" חתמה תקופה זו, והעידה יותר מכול על השינוי שהתחולל בה. למרות זאת לא קיבלה תקופה קצרה זו את מקומה הראוי בחקר משנתו ועולמו הפנימי. אלו שהתייחסו אליה עשו זאת על רקע התנודות הפוליטיות והמאורעות הקשים שהתרחשו אז, בין אלו: ניסיון ההפיכה הסוציאליסטי ברוסיה ומלחמת רוסיה–יפן, התסכול שנצבר בחברה הרוסית והמהומות שפרצו כתוצאה ממנו, הפרעות ביהודים שהלכו והחריפו ובפוגרומים של ארגוני "המאות השחורות", דחיית תוכנית אוגנדה בקונגרס הציוני השביעי וההגירה המסיבית מתחום המושב. שמחה בונם אורבאך ציין בקצרה כי "מאורעות האימים של אותם הימים, רוויי הדם, הביאו מהפכה נפשית עצומה בכל השקפת עולמו […] מצוקת הימים ההם הגבירה בליבו את השאיפה הלוהטת לגילוי סוד הקיום הטראגי של האומה היהודית".
במאמר זה יש ניסיון לקרוא את יצירותיו של ר' הלל מתקופה זו מזווית אחרת: על רקע המעבר שלו מקהילה יהודית קטנה (קורמה) או אפילו בינונית (הומל) לכרך הגדול של וילנה. וילנה שכנה אף היא ב"תחום המושב" אך שימשה מרכז אינטלקטואלי, תרבותי ופוליטי ליהדות מזרח אירופה, ובאותה עת היה בה כמעט רוב יהודי. העיר לא הצטיינה רק באנשי עט, ובאותן שנים התפתחה בה גם אמנות יהודית חזותית. זו האחרונה הייתה בעלת השפעה מכרעת על סגנונו האסתטי של ר' הלל.
המאמר זכה לטיפולו המסור של ד"ר דרור שגב ממערכת כתב העת, בפרט בכל הנוגע לזכויות יוצרים, ותודתי שלוחה לו. התמונה המצ"ב, המוזכרת במסה של צייטלין, היא מעשה ידיו של איליה רפין (דיוקנו של הפסל מרק אנטוקולסקי, 1866, עיפרון על נייר). מפאת הגבלות של זכויות יוצרים היא איננה נכללת בגירסה הדיגיטלית.
