התלבטתי ארוכות אם לפרסם את קטעי היומן הללו, שהחל להיכתב באותו מוצאי שבת וחג. רגשות קשים ליוו את הכתיבה, ולבטים רבים את הפרסום. עברנו ועודנו עוברים שבעה מדורי גיהינום, ואני מאמין שאדם צריך לומר את אשר על לבו, ולהושיט יד גם למי שחש וחושב אחרת.
יש מכלול שלם של קולות וזעקות. דבר ה' מחייב הקשבה מפולשת מקצה לקצה, תיעוד ותמלול כל מה שאין לו מנוח, מוטת כנפיים רחבה וסבלנות אין קץ – כדי שלא נשכח, שלא נרפה, שלא נחדל; כדי לגלות ולהבין מה מתבקש מאיתנו כעת. ובסופו של דבר, ייתכן שגם נעמוד מול אי-ידיעה.
כיוון שכבר פורסמו מהיומן חלקים ושברי חלקים בבמות שונות, ראוי עתה להעניק תמונה שלמה יותר.
חודש אלול. זמן להרהורי תשובה ולחשבון נפש.
"לך אמר לבי בקשו פניי, את פניך ה' אבקש"
—
