בשנת תרפ"ב נוסדה בברלין הוצאת "עינות", בידי שמעון רבידוביץ. מטרת ההוצאה הייתה, בלשונו, "להחזיר את הקורא העברי למקורות ספרותנו ותרבותנו". תרגום הזוהר לעברית היה ממטרותיה הראשונות, והיא פנתה לר' הלל צייטלין כדי שייטול על שכמו משימה זו, ונעתה בחיוב. כעבור שנה הייתה מוכנה ההקדמה להתקנה לדפוס, אך השעה נטרפה: בגרמניה השתוללה היפר-אינפלציה שלא אפשרה את המשך פעילות ההוצאה, ור' הלל שקע ראשו ורובו בענייני ציבור שעל הפרק.
במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת תש"ג (1943) פרסם רבידוביץ את תרגומו של ר' הלל להקדמה במאסף הלונדוני "המצודה", וראה בו "אוד מוצל מאש – אף על פי שהאש טרם כבתה". הוא מצרף לתרגום גם ייחול: "ולוואי ו'מצודה' זו תגיע ביום מן הימים לידי המתרגם, אם במצודתו בה הוא יושב, דרך נס, או לאחר עבור מלכות היטלר מן הארץ – ופרסום ההקדמה יעוררו להמשיך במפעלו ולמלא אחר החסר בתרגום זה, ויזכה לברך על המוגמר".
כפי שעולה ממספר עדויות, ר' הלל המשיך בתרגום הזוהר גם לאחר מכן. הייתה זו עבורו מעין 'גולת כותרת' לחיפושיו הרוחניים. פרופ' יונתן מאיר מצטט ממאמרו של הסופר לייב רוכמן, שעמד בקשר מכתבים עם צייטלין, כי "מספר סופרים הטמינו את יצירותיהם באדמה עם פרוץ המלחמה, ביניהם הלל צייטלין שהטמין את תרגומו לספר הזוהר". אחרים ראו אותו עוסק במלאכת התרגום גם תחת אימי הגטו. מי יתן ואבדה זו עוד תשוב ותימצא.
תרגומו של ר' הלל כפי שפורסם לראשונה ב"מצודה" בצירוף שני מכתבים על אודותיו. מכתב נוסף נדפס ב"מצודה" לאחר מכן. התרגום נערך לאחר מכן בידי בנו ויצא לאור בספר "בפרדס החסידות והקבלה"; נוסח אחרון זה הוקלד ל"פרויקט בן יהודה". מאמרו של פרופ' מאיר "התהוותו וגלגוליו של מפעל תרגום וביאור ספר הזוהר להלל צייטלין" כאן. ומאמרו של ר' הלל, מראשית שנות העשרים, "מפתח לספר הזוהר", כאן.