את המאמר "הקו היסודי בקבלה של הרב קוק" פרסם ר' הלל צייטלין בעיתון "הצופה", בשנת תרצ"ח (1938). הבהירות בהסברתו של ר' הלל, וקביעתו שהרב שאב מלא-חפניים גם ממקורות חסידיים – היוו משב-רוח מרענן שהקדים את זמנו. את עקבותיה של קביעה זו ניתן למצוא כיום בעיקר בביוגרפיות השונות שכתב הרב משה צבי נריה אודות הרב קוק, ובמספר קטן של ישיבות.
להלן הנוסח המקורי של מאמר זה, שהתפרסם מאז במספר במות נוספות.
—
האר"י ז"ל העלה את הקבלה לשמי שמים העליונים. אף על פי שבמשלו האדיר (מודעת, שכל דברי האר"י ז"ל, בנסתרות, משל הם" – נפה"ח, שער ג) הוא מלביש, כמקובלים שקדמוהו, את כל עולם ועולם מעולמות העליונים פרצוף אדם (אדם קדמון, אדם דאצילות, אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשייה), ומדבר הוא, הרבה יותר מן המקובלים שקדמוהו, על כל איבר ואיבר מאיברי האדם, ועל כל גיד ועורק ועצב, על כל עצם ועל כל צלע, על כל "זיו ותואר וקומה", "דמות ועצם ורקמה", על הפיאות, על הזקן, על "שבולת הזקן", על העור, על קמטי העור, על כל פרקי הידיים והרגליים, על כל מיני הבעות הפנים ואורת הפנים. אולם בעצמותו של דבר, בנמשל של "העץ חיים" ו"פרי העץ חיים" וכל ה"כתבים", העולמות העליונים הם מופשטים מכל מה שהוא אדם בתכלית ההפשטה.
בא הבעש"ט ז"ל והוריד את העולמות העליונים שבעליונים ואת כל הנסתרות שבנסתרות – אל האדם. ואף על פי שהבעש"ט משתמש דווקא בדרך ההפשטה, והוא מבאר גם את כל קבלת ה"זוהר" ואת כל קבלת האר"י בדרך אצילותי-רוחני, נשגב שבנשגבים, מפני שברח אף מצל צילה של איזו הגשמה שתהי, ומפני שנלחם בכל ימיו מלחמת מגן ומלחמת תנופה בכל שבתאות גלויה ונסתרת (אף שכל מתנגדי החסידות למיניהם כורכים את השבתאות ואת החסידות הבעש"טנית בכריכה אחת, הדבר גלוי וידוע לכל חוקר החסידות בעין בלתי משוחדת, שהחסידות הבעש"טנית היא בכל כלליה ופרטיה, בכל הלך מחשבתה ועומק שאיפתה, ההיפך הגמור והמוחלט מכל שבתאות. ולא עוד, אלא שאחד ממניעי החסידות הנזכרת היא – המלחמה בפראנקיסטים ובכל יתר שרידי השבתאות) – באותה שעה הוא מקרב את העולמות העליונים אל האדם, אם לא אל האדם החיצוני הרי אל האדם הפנימי, אל הנפש האלוקית שבאדם ואל לבושי הנפש ההיא.