ר' הלל צייטלין התוודע לדמותו ולכתביו של הראי"ה קוק בהיותו כבן חמישים, לאחר שכבר צבר שנות יצירה רבות ועשירות – בהגות, בספרות ובעיתונות. הוא היה דמות מוכרת ואהודה ברחבי פולין: טוריו השונים הופיעו פעמיים ואף שלוש פעמים בשבוע בעיתונות היומית המרכזית בוורשה; ביתו שימש סלון ספרותי פופולרי ומרכז מפגש לצעירים ולזקנים; הרצאותיו משכו קהל רב, והליכתו ברחוב לוותה בשובל מעריצים.
בשלב זה בחייו היו עמדותיו מגובשות למדי: הוא תמך בפתרון טריטוריאלי לשאלת היהודים; היה שותף לייסוד המפלגה הפולקיסטית בפולין, שתבעה זכויות אזרח ואוטונומיה לאומית־תרבותית; מבחינה פילוסופית נודע כפסימיסט ואתיקן; ובד בבד ביקש את תחיית הרוח היהודית בכיוונים מיסטיים־ספיריטואליים.
דווקא מתוך עמדה עצמאית, המרוחקת במובנים רבים מזו של הראי"ה, מצא בו ר' הלל מקור להשראה עמוקה. במשך קרוב לשני עשורים כתב עליו שוב ושוב, נפגש עמו, התכתב עמו ועם בנו הרב צבי יהודה, וניסה לתווך את עולמו לקוראי העיתונות היהודית בוורשה.
הקובץ שלפנינו מאגד לראשונה את דברי ר' הלל על הראי"ה: סקירות ספרים, מאמרי הגות וזיכרון, מכתבים ותעודות נוספות. דרך עיניו נחשף הראי"ה בשעה שמעמדו הציבורי ודמותו הרוחנית עדיין הלכו והתגבשו: מקובל והוגה, איש הלכה וחזון, ציוני ומשיחי. אולם המפגש מאיר גם את ר' הלל עצמו – את לבטיו על גורל יהודי אירופה, את יחסו המורכב לציונות ואת חיפושיו אחר תחייה רוחנית ליהדות המודרנית. מפגש נדיר בין שני אנשי רוח שונים מאוד, שנמשכו זה אל זה דווקא מתוך המרחק שביניהם.
אלול תשפ"ו | 88 עמ' | מקורות יודעי דבר ומרכז קדם
לקריאה ולהורדה של הקובץ