פורסם ב"עולה מן המדבר", גיליון 158 (תשפ"ו)

אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת. דברים אינם כפי שהיו, אך המילים טרם הדביקו את עומק השינוי. כמה הרהורים ודרכים אל האמונה שהיו נחוצים עוד קודם לשביעי באוקטובר, ועל אחת כמה וכמה עתה. עוד חזון למועד לפרוט ולמולל את אשר התחדש בקרבנו מאז.

הדברים הבאים יהיו ניסוחים ראשוניים של מחשבות שבאו בשנים האחרונות בעקבות שיחות – ביני לבין עצמי אך גם ביני לבין אחרים. הכותרת היא 'כיצד לבקש את האמונה בישיבה', והיא ישירה למדי: עם כל כמה שהלימוד בישיבה מעמיק ומחכים ורציף ומספק, לא תמיד עולה ופורחת ממנו האמונה באלוהים. וב'אמונה' זו איני מתכוון למסקנה או לתובנה, אלא לתחושה/לחוויה/לחיבור – לחיים של אמונה, של עבודת ה', של נוכחות של אלוהים בחיי היום יום (איני מתכוון להגן כאן על העמדה הזו או על הנחיצות שלה, רק לסמן את הבעיה עבור אלו שכבר מכירים אותה ומתמודדים איתה).

ובכן – משבר. משהו לא כשורה. 'לא עובד'. מסביב נראה שיש מאמינים רבים, שלכולם זה קל, ואילו בתוכי – דממה. או גרוע מכך: חוסר שקט, חלל, מחשבות מטרידות. אפשר לשקוע עוד יותר בלימוד, יש כאלו שהגיעו אל האמונה בדרך זו. עוד התמדה ועוד התמדה. 'תורה מביאה לידי וכו". אך לא אצלי.

הכיוון הראשון אליו פונים – והוא כיוון רצוי מאוד – הוא לימודי אמונה. עיון בחיבורים שחיברו גדולי ישראל בנתיבות אלו; יהיו אלה חכמי השכל, חכמי הרגש או חכמי הנסתר. אך לעיתים נדמה, בפרט ללומד בישיבה, שגם אלו – ספרים. עוד אותיות ועוד מקורות, ופרנסה ללב אין.

לא רק שמצב זה כבר היה לעולמים (וזו נחמה פורתא), אלא שהוא צפוי – ובמספר מובנים גם מתבקש, בפרט בגילאים צעירים ובפרט בקרב מי שחי בתקופה כמו זו שלנו, הממלאת את המוח והלב בהרהורים. 

אשרטט שלושה כיוונים. שלושתם מציעים חיבור של עניין נוסף ללימוד, עניין הקשור גם הוא ללימוד אמונה. שלושתם עשויים להפתיע את מי שהתרגל לסדר יומה של ישיבה ליטאית – אבל הם מסוגלים לשמש גם השלמה וחיזוק נצרכים ללימוד התורה, ולאו דווקא לבוא על חשבונה. את הכותרות לחיבורים אלו לקחתי מדבריו של הראי"ה קוק (להלן: הרב), אבל ערכתי בהן מספר התאמות.

הראשון הוא חיבור אל הפנימיות. בשפת הרב מדובר על חיבור נגלה ונסתר, אבל פנימיות היא עניין בסיסי יותר מאשר לימוד תורת הנסתר (למרות שלעיתים זהו הדבר הנצרך). היא נוגעת לתרגול יציב של העולם הפנימי. השקעה בתפילה היא תנאי ראשון, אבל לא מספיק. קריאת תהילים (פעולה שלצערנו נתפסת לעיתים כ'ביטול תורה'); טבילה במקווה; תפילה במקומות קדושים; נסיעה לצדיקים והיכרות איתם; התבודדות (לפני התפילה ובזמנים נוספים); לבישת תפילין למשך מספר שעות; קיום מצוות בשמחה; תענית דיבור; התבוננות (פנימית, דתית) והקשבה; חבורה לדיבור מהלב בענייני עבודת ה'; ללכת בדרכי ה' (חסד ועוד חסד) ועוד ועוד. לאחר שנעסוק בפנימיות במובן הזה במשך זמן מה, נתקשה להבין כיצד יש אפשרות להגיע לאמונה מבלעדי כל אלו.

השני הוא חיבור אל היצירה. בשפת הרב מדובר על חיבור הלכה ואגדה, אבל היפתחות ליצירה היא תנאי מקדים ושורשי ללימוד אגדה. ללמוד במקום שליבי חפץ; לערוך את הסוגיות במערכות רעיוניות (מפרטים לכללים); לעסוק בכתיבה יצירתית ויוצרת; לנהל יומן; לעקוב אחר אנשים שכותבים בצורה נוגעת, מחכימה, מוכשרת ומעניינת; להגג בהומור בפינת הקפה; לקרוא הרבה ולקרוא דרור לדמיון; ועוד ועוד. לעולמה של האגדה, לדרשות הפסוקים, ללימודם של חכמים ניתן להיכנס ברווח רק לאחר שגם אנחנו התנסינו בכל אלו. או אז גם יגדל בעינינו ערכן ועומקן של הדרשות.

השלישי הוא חיבור אל ההגות. בשפת הרב מדובר על חיבור קודש וחול, אבל חול כולל שלל מרחבים, ובתור בחורי ישיבה אנחנו יכולים לעסוק בחלק קטן – אם כי איכותי מאוד – מהם. לעבור בחנות ספרים ולראות מה חדש; לחפש מאמר, הרצאה או פודקאסט בנושא הקרוב לרוחי; להכיר הוצאות ספרים וכתבי עת; לסכם מזווית אישית; ליצור מפתחות; לערוך מחקר השוואתי; לכתוב מאמרים; לשאול בצורה עמוקה ומחויבת 'מאי אהני לן רבנן', מה התחדש, 'למאי נפקא מינא'. זהו תחום מורכב יותר מקודמיו, שכן בישיבה לא מייחדים זמן ללימודי חול, שאמורים להיעשות בזמן שהוא 'לא מן היום ולא מן הלילה'. מאידך, זהו תחום פשוט יותר מקודמיו, שכן הגות יהודית בזיקה אל עולם המחשבה הכללי נכתבה במשך דורות רבים, ועודנה נכתבת.

כל אלו הם מסעות, תרגולים, חיבורים שאינם רק 'משבר' או 'תקלה' – אלא נדבכים נחוצים, שלב בלימוד. בזהירות אפשר גם לומר – התקדמות בעבודת ה' ו'בכל דרכיך דעהו'. באמצעות הקשבה מדויקת והדרכה נכונה העיסוק בהם מסוגל גם 'להגדיל תורה', להביא ברכה ללימוד התורה עצמו.

כמובן, ישנם מפגשים חשובים אחרים עם החיים שנדרשים גם הם – זוגיות, טיולים (ממשיים, לא רק רעיוניים), עבודה, בניין העם והארץ, חברים ועוד ועוד. בל נשכח גם את המשפחה ואת הקהילה בהן גדלנו ואליהן אנחנו שבים. לרוב מפגשים אחרונים אלו מתרחשים מחוץ לכתלי הישיבה או לאחר סיום שנות הלימודים בה. אולם בחור שנמצא בשלבים מתקדמים של הלימוד, ומעוניין להמשיך ולהתפתח בין כתלי הישיבה – ייתכן ויהיה זקוק ליותר מהם ומהחיבורים שנמנו לעיל.