לקראת חג הפסח של שנת תרפ"א (1921) פרסם ר' הלל כמנהגו רשימה, עם כותרת המשנה "כמה מילים לקראת חג הפסח הנוכחי". במזרח אירופה עוד לא שככו אדי המלחמות והמהפכות הקודמות, ומלחמות חדשות פרצו. לצד שאלת הגלות המרה, ר' הלל מתמקד ב'טיפוסים' השונים המאכלסים את הרחוב היהודי, ומאתר בקרבם זן בעייתי של 'המון' – שאין בו רוע וזדון מצד עצמו, אבל גם אין לו רגשות עצמיים, והוא מושפע בקלות מהלכי רוח. כך, לדבריו, נוצרים סכסוכים ומהומות בקרב היהודים, ושנאת החינם משתוללת מבלי שניתן יהיה לכבות אותה.

תרגום חפוז בפרוס עלינו חג הפסח תשפ"ה, מאה וקצת שנים לאחר מכן, ונדמה שצרות וה'טיפוסים' עדיין איתנו – וגם ההפצרה של ר' הלל: תלמדו לשאול.

עוד מר' הלל לפסח: ההגדה החדשה של העיתונות (תרע"ד; 1914); פסח מצרים (תרע"ד; 1914); דברים אחדים (תרצ"ד; 1934).

—

אחד הרבנים הזקנים, אשר סבל בעצמו מרדיפות השווא כלפי היהודים, היה מבאר את "מה נשתנה הלילה הזה" לא על ליל פסח, אלא על ליל הגלות הארוך…

"שומר מה מלילה? שומר מה מליל?" שואלים אנו את השומר הגדול והנצחי של העם היהודי. איזה דבר אפשר לשמוע מהלילה? מתי יגיע הקץ לחושך הסמיך? האם הלילה השומם יימשך לנצח?

"אמר שומר: אתא בקר וגם לילה…". משיב השומר: יבוא זמן שהוא גם יום וגם לילה. אור וחושך משמשים בערבוביה. והאדם לא ידע אם כבר עלה השחר אם שמא עדיין שורר ליל הגלות הנורא.

אבל האם כך זה יהיה לנצח? מנחם אותנו נביא אחר: "והיה יום אחד הוא ייוודע לה', לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור". יבוא זמן שהוא לא יום ולא לילה. האדם לא ידע כלל היכן הוא בעולם. ודווקא כאשר תגיע האפלה העמוקה ביותר, בעומק הלילה שבו אנשים יאבדו כל תקווה לגאולה, יבקע אור ראשון.

בינתיים אנחנו חיים עדיין בחושך הגדול של כל הצרות מסביב. בינתיים עוד לא ראינו את האור הראשון הבוקע. בינתיים אנחנו רק רואים כיצד מיליוני יהודים באוקראינה ובמקומות רבים אחרים הם "כצאן לטבח יובל" ועדיין לא רואים כל מוצא.

בינתיים אנחנו צריכים להמשיך ולשאול יחד עם אותו רב זקן את אותה הקושיה שלימדה אותנו הגלות: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"? מה נשתנה הלילה הזה, של הגלות הרביעית, מכל הלילות של הגלויות שקדמו לו? מדוע לגלות מצרים היה סוף, מדוע לגלות בבל היה סוף, ומדוע לגלות אדום אין קצה ואין סוף?

להמשיך לקרוא ←