התלבטתי ארוכות אם לפרסם את קטעי היומן הללו, שהחל להיכתב באותו מוצאי שבת וחג. רגשות קשים ליוו את הכתיבה, ולבטים רבים את הפרסום. עברנו ועודנו עוברים שבעה מדורי גיהינום, ואני מאמין שאדם צריך לומר את אשר על לבו, ולהושיט יד גם למי שחש וחושב אחרת.
יש מכלול שלם של קולות וזעקות. דבר ה' מחייב הקשבה מפולשת מקצה לקצה, תיעוד ותמלול כל מה שאין לו מנוח, מוטת כנפיים רחבה וסבלנות אין קץ – כדי שלא נשכח, שלא נרפה, שלא נחדל; כדי לגלות ולהבין מה מתבקש מאיתנו כעת. ובסופו של דבר, ייתכן שגם נעמוד מול אי-ידיעה.
כיוון שכבר פורסמו מהיומן חלקים ושברי חלקים בבמות שונות, ראוי עתה להעניק תמונה שלמה יותר.
חודש אלול. זמן להרהורי תשובה ולחשבון נפש.
"לך אמר לבי בקשו פניי, את פניך ה' אבקש"
—
פרעות תשפ"ד מצאו את החברה הישראלית בעיצומה של מלחמת אחים כאובה. השסע החברתי, ששורשיו במחלוקות קשות, הביא לכדי סכנה קיומית ממשית.
הזוועות, הטירוף והמלחמה המתמשכת ריסקו את העמדות הפוליטיות עד הלשד. ההווה הפתולוגי נשא עמו ציפייה לקונצנזוס, להסכמות רחבות; ליַחַד שאפשר לאחוז בו במשותף ולקום מתוך האֵבֶל והאֵפֶר. ברם למגינת הלב הסדקים ממאנים להיסגר. בתוך ההתפרקות הכוללת הצדדים הלוחמים ממשיכים להתרוצץ מקוטב אל קוטב, כמו מטוטלת שממשיכה לנוע לאחר שהשעון כולו התפרק.
בפחדים ובכעסים מרירים, ברגעי התעלות ושפל, בשירות ובחזיונות, בהגיונות ובשיחות עם אלוהים – יומן זה ממשיך להתקלף כל הדרך למטה, בניסיון להיחלץ מהמסגור המקובל והתקני של הדיון, ולתור אחר גרעין יהודי קשה ועתיק שיש לו סיפור משלו.
אולי ממנו נוכל להתחיל מחדש.
74 עמודים ׀ קיץ תשפ"ה ׀ לאתר 'קדם' ולהזמנה