מאמרו של הרב צייטלין "שכינה" היה הראשון שפורסם במאסף הספרותי "ספרות", בשנת תרס"ט. במאסף זה פורסמו עוד שלושה ממאמריו החשובים של הרב צייטלין: "הצימאון", "יופי של מעלה" ו"החסידות".
כאשר יכתוב הרב צייטלין את תולדות חייו, הוא יראה במאמרים אלו את פסגת יצירתו בתקופה המוקדמת :
"התחלתה – 'הטוב והרע', שנדפס בהמשכים רבים ב'השלח'; אמצעיתה – 'ברוך שפינוזה' (על ידי 'תושיה'), 'פרידריך ניטשה' […] 'הרהורים', 'מכתבי אחד הצעירים' (ב'הדור'), ועוד הרבה כיוצא באלו, וסופה – 'השכינה', 'יופי של מעלה' ו'הצימאון'"
המאמר עורר התלהבות גם בקרב סופרים ויוצרים אחרים. ידידו יוסף חיים ברנר שיבח אותו, ואילו חוקר הקבלה גרשם שלום, אז צעיר יהודי-גרמני בן 19, תרגם אותו במשך שבוע לגרמנית כדי לפרסמו ב"דר יודה" של בובר – רצון שלא יצא לפועל. ברם שלום העיד, ממרחק של שנים:
"גילוי הפוטנציאל הפיוטי העצום שבקבלה […] כל זה מהווה תחום שכמעט עוד לא חדרו אליו ושמבטיח גילויים גדולים. הלל צייטלין, סופר גדול שאבד בשואה אבל זכרונו לא ימוש, היה הראשון עד כמה שידיעתי מגעת, שהרגיש בהיבט זה בספרות הנסתר, עוד לפני שבעים שנה במסותיו 'שכינה' ו'יופי של מעלה'"
מאמר זה הופיע שוב ב"כתבים נבחרים" – אסופת מאמרים שיצאה לאור בשני חלקים בוורשא בשנת תרע"א, חלק ב, עמ' 100-116.
מחשבה אחת על “שכינה”