תפילות

תפילות אלו של הרב צייטלין פורסמו במאסף "התקופה", בסוף שנת תרפ"א (1921).

הרב צייטלין לא היסס לפרסם ברבים את חיי הרוח הפנימיים שלו – חזיונות, תפילות, הרהורים, קינות ועוד – והדבר הפנה כלפיו לא פעם ביקורת וחיצי לעג. כך אירע, לדוגמה, לאחר שפרסם את יומנו האישי בשנת תרע"ט (1919), בשם: "על גבול שני עולמות: מתוך ספר רשימות של חולם".

מאוחר יותר, בשנת תרפ"ח (1928), הוא אף הדפיס בוורשא את הספרון "דבר לעמים", שכותרת המשנה שלו הייתה: "חזון על גויים ועל ממלכות, עקרי תורת בני נוח ושירות תפילות על שלום העולם ועל שיבת שכינה למקומה".

כך נפתחת, לדוגמה, התפילה הרביעית – "טהרני!":

"אתה אמרת על ידי קדושיך: 'הבא ליטהר – מסייעים אותו". הוי, מה הרביתי לדפוק על דלתיך, על שערי טהרתך, – אין מסייע! […]

ולמה זה בראתני? ולמה זה תתן לי מתנת חייך? ולמה-זה נשמת בי מנשמת אפך?

ואם אין לך חפץ בי ובמעשי, – למה זה שלחתני ארצה?"

לקריאה ולהורדה של הקובץ

מתהומות הספק והיאוש

המאמר "מהומות הספק והיאוש: על החתירה העצומה של לֶב שֶסטוב", מהמפורסמים שבמאמרי ר' הלל צייטלין, פורסם בשני חלקים במאסף "התקופה", כרכים כ-כא, תרפ"ג-תרפ"ד (1923-1924). במאמר זה סוקר ר' הלל את חיפושי הדרך של שסטוב, הלא הוא יהודה לייב שוורצמן, שהיה פילוסוף ומבקר ספרות נחשב ברוסיה.

ר' הלל נפגש עם שסטוב פנים אל פנים בקייב בשנת תרס"ד (1904) – מפגש שהשפיע עליו עמוקות בכל הקשור לגיבוש עמדותיו. שסטוב, שמפעליו ההגותיים באותן שנים היו טבועים בחותם "האדם הסובל", שמע מר' הלל לא מעט על החסידות, ואילו ר' הלל, בהשפעת שיחותיהם הערות על טולסטוי, דוסטוייבסקי וניטשה, שב להפוך ברעיון האלוהים.

שסטוב בקייב, תרע"ו (1916)

להמשיך לקרוא

ביקורת האדם

במאמר נדיר זה, שפורסם בשנת תרע"ט (1919) בקובץ "משואות – מאספים לשאלות הזמן לדברי עיון וספרות" שערך משה גליקסון (לימים עורך "הארץ"), מתייחס ר' הלל צייטלין למפנה בחייו:

"לפני עשר שנים, ואני טרם אמצא את השער לעולמי שלי, הלכתי הלוך ותעֹה בעולמות אחרים, בעולמות זרים. צוד צדני אז בחבלי קסם גם עולמו הפנימי של ה"אדם העליון" – פרידריך ניטשה. עתה כבר יצאתי מן העולמות ההם. עזבתים, נטשתים, סגרתי את שעריהם בעדי. חי אני עתה את חיי הנשמה שלי בעולם, שאין בו מקום לכל אלה השאלות של רעל וארס, שמענות הן את נפשות המבקשים דרכים רק לעולם, לטבע, לבריאה, או ל"אני" שלהם – ולא לאלוהים"

למרות הנימה החריפה, ר' הלל שב והופך, ועוד יהפוך, בעולמו של ניטשה וב"אדם העליון" שלו.

כריכת המאסף

כריכת המאסף "משואות"

להמשיך לקרוא

במדינה 'ישראל' בשנת האלפיים

את הרומן האוטופי "במדינה 'ישראל' בשנת האלפיים" פרסם ר' הלל צייטלין בהמשכים ביידיש בעיתון "דער מאמענט", בשנת תרע"ט (1919). את התרגום הנוכחי ערך שרגא בר סלע.

מוטיב מקורי ומעניין, בפרט לאור יצירותיו האחרות של ר' הלל באותן שנים, הוא נערה מסתורית אותה פוגש גיבור הרומן בישראל – כאשר היא נגלית ונכסית מעיניו פעם אחר פעם. האם מדובר בתיאור (רומנטי ומוחשי ביותר) של חיפושיו של ר' הלל אחר השכינה?

האם זהו חלומו, האם זוהי בקשתו הגדולה, תקוותו הגדולה? האם עליה חשב בלילות בלי שינה, עת רוחו עייפה מן המתרחש לנגד עיניו, מן האנדרלמוסיה והבסטיליות שהיה עד להן בסביבה הלא יהודית שחי בה? האם זוהי אותה דמות אותנטית, שחיפש לעיתים בסביבה היהודית שעמה בא במגע, אשר בה קיווה למצוא את הקווים היפים שמאפיינים את בני גזעו? האם ראה אותה בעיני רוחו, טרם שהיא נגלתה עתה לנגד עיניו?

המפגש בווישקוב

ר' הלל (במרכז) בעיירה ווישקוב סביבות שנת תרע"ט (1919), במסגרת סדרת מפגשים לצעירים עם סופרים ואנשי רוח

לקריאה ולהורדה של הקובץ

החסידות ואחד העם

גם מאמר זה התפרסם בירחון "השִלֹח", אם כי בהפרש מסוים מיתר המאמרים של הרב צייטלין שהתפרסמו בו – בשנת תרע"ד (1914), ערב מלחמת העולם הראשונה. המערכת הקדישה שער מיוחד לדמותו ופועלו של "אחד העם", הלא הוא אשר צבי גינצברג, מייסד ועורכו הראשון של הירחון. שער זה נקרא בשם "חגיגה והערכה", ותרמו לו מאמרים סופרים והוגים שונים, שעסקו במשנתו של אחד העם.

הרב צייטלין מודע לכפירתו של אחד העם ולרציונליות החילונית שלו, ברם הוא מוצא בו אופן התבוננות ייחודי:

"אחד העם […] אינו שם לב לכל מה שמעל לשכל […] אבל חסיד גמור הוא לפי אופן ההתבוננות החב"דית שבנפשו. אם החב"ד מתבונן באלוהות ואחד העם – בעם, הנה התכונה הנפשית של שניהם אחת היא. הרי זו: הסגולה לצמצם את כל חיי הנפש בנקודה אחת עמוקה וכמוסה, להשליטה ולהגבירה על כל מעשה ומפעל, לראות בה ואך בה מקור כל אור וכל טוב, כל ישועה וכל נצח […] להשתוקק אליה, להיכלל בה ולהתבטל בה, לשום בה מעונו וכל מעיינו, להרגיש חדוות עולמים בהימצאה ולערוג עד כלות הנפש בהעדרה.

מה שבעיני החב"די האין סוף, הוא בעיני אחד העם – הלאום. אותו, את הלאום, הוא עובד בכל ליבו, נפשו ומאודו […] עבודתו היא תמיד לשמה, לשם האומה"

מאמר זה נדפס מחדש באסופה "על גבול שני עולמות", עמ' 103-109, תחת הכותרת המוּטה במקצת: "אין עם עולם בלי אלוהי עולם: מה שיש באחד העם ומה שאין בו".

לקריאה ולהורדה של הקובץ

יוסף חיים ברנר

את הרשימה הארוכה "יוסף חיים ברנר: ערכים וזכרונות", פרסם הרב צייטלין לאחר היוודע לו דבר הירצחו של ברנר, בשנת תרפ"ד (1922), במאסף הספרותי "התקופה".

מסכת הקשרים שבין הרב צייטלין לברנר הייתה ארוכה ומסועפת, כפי שגם ניתן לראות כאן. על מסכת זו עמד בהרחבה פרופ' יונתן מאיר במאמרו: "'תשוקתן של נשמות אל השכינה': בירור מסכת הקשרים בין הראי"ה קוק להלל צייטלין ויוסף חיים ברנר", ובמקומות נוספים.

לקריאה ולהורדה של הקובץ