במאמר נדיר זה, שפורסם בשנת תרע"ט (1919) בקובץ "משואות – מאספים לשאלות הזמן לדברי עיון וספרות" שערך משה גליקסון (לימים עורך "הארץ"), מתייחס ר' הלל צייטלין למפנה בחייו:
"לפני עשר שנים, ואני טרם אמצא את השער לעולמי שלי, הלכתי הלוך ותעֹה בעולמות אחרים, בעולמות זרים. צוד צדני אז בחבלי קסם גם עולמו הפנימי של ה"אדם העליון" – פרידריך ניטשה. עתה כבר יצאתי מן העולמות ההם. עזבתים, נטשתים, סגרתי את שעריהם בעדי. חי אני עתה את חיי הנשמה שלי בעולם, שאין בו מקום לכל אלה השאלות של רעל וארס, שמענות הן את נפשות המבקשים דרכים רק לעולם, לטבע, לבריאה, או ל"אני" שלהם – ולא לאלוהים"
למרות הנימה החריפה, ר' הלל שב והופך, ועוד יהפוך, בעולמו של ניטשה וב"אדם העליון" שלו.
כריכת המאסף "משואות"
"משואות" לא האריך ימים, וככל הנראה הופיע ממנו רק כרך ראשון זה, שנשא למעלה מ600 עמודים. השתתפו בו, לצד ר' הלל, גם ביאליק, דרויאנוב וטשרניחובסקי.
השער הפנימי הראשון. "משואות" היה מעוטר באיורים רבים, פרי עטו של האמן יעקב אפטר
מאמר זה שב ונדפס בשנית באסופה "על גבול שני עולמות", עמ' 49-68, תחת השם "אדם עליון או אל עליון".