מאמרו של הרב אורי שרקי, "החילונות ודעת ה'", שהתפרסם בספרו "קדושה וטבע", נוגע ביחסה העקרוני של האמונה היהודית אל תופעת החילון – גם אם מפאת קיצורו אינו מציע פתרונות מפורטים.

מיתוס מכונן מבית מדרשה של "מרכז הרב" מתאר כיצד שני אברכים חשובים בישיבה נסעו אי-אז להשתתף בסימפוזיון בבית הספר האזורי "עין חרוד – תל יוסף" בנושא "מה עושה הנוער בזמנו החופשי?". אחרי כשעה וחצי קמה בחורה בשם ענת ושאלה: "תראו, אם אתם כאלה טובים, מה אתם יכולים ללמוד מאיתנו?", ואחד האברכים השיב, בנימה קצת שחצנית – "מה את יכולה להציע לנו, למשל?". הנוכחים היסו את ענת, השתיקו אותה, והדיון נמשך.

סיומו של הסיפור גם הוא ידוע. כאשר שבו האברכים לישיבה וסיפרו לרבם על השתלשלות העניינים, הם קיבלו בתגובה תוכחה רועמת: "נסעתם עד עין חרוד ואין לכם מה ללמוד? באמת שאינך יכול ללמוד שום דבר מה'ענת' הזאת בעמק יזרעאל?".

אכן, סיפור שכבר נגרס עד כדי צרידות. מה גם שבחלוף השנים הגבול בין "אנחנו" ו"הם" או  בין הפנימי והחיצוני למגזר, כבר לא מסומן בחדות (וספק גם אם פעם היה).

להמשיך לקרוא ←

ספר פירושים לתפילות ראש השנה מקפל בתוכו חשבון נפש נוקב על השפה הדתית השגורה ומזמין את הקורא לבחון מחדש את מילות התפילה וגם את דתיותו

לסיומה של השנה מגיעים בדרך כלל באפיסת כוחות. כביכול, מכל הדלק של השנה החולפת נוצל עד תום, וצריך להתמלא מחדש. אין אפשרות לצבור את החיים המוכתבים משנה לשנה; לפיכך יום הדין – הוא וכוחותיו באים כאחד. הטיסה לאוּמן יכולה לשמש כאן כפרדיגמה: אתה גמור, השנה גמורה, ודרוש מקום אחר, היולי, עם חשמל באוויר. במצב כזה, קשה לחשוב על הכנה. נגיע – נדבר.

ספרו של הרב חיים וידל, "רוח חן", מזמין אותי מזה כחמש עשרה שנה להכנה מסוג אחר, וכעת הוא מופיע בהוצאה שנייה ומחודשת. אין מדובר בספר מאמרים או דרשות העוסקים במהותו של היום, נושאים ונותנים במקורות או באופן העמידה לפני ה'. מדובר ביצירה שעומדת על גבול השירה והפרשנות, ומנסה לדובב מחדש את התפילה בגוף ראשון יחיד: מבט מבפנים על כוונות המוח והלב, בזמן שהגוף עומד נכוחה והפה מדבר.

על פי ההקדמה (עמ' ז-ח), לספר שלושה חלקים מובחנים בצורתם ובאופיים, בשל דרך צמיחתם: הראשון, רוב הפירוש לתפילת שבע ותפלת מוסף, שצמח בעיקר מתוך עבודת התפילה, הועלה על הכתב במוצאי ראש השנה, ועוּבּד רק לאחר מכן. השני, הפירוש לפסוקי "מלכויות זיכרונות ושופרות", שנכתב בעיקר מתוך עיון במפרשי המקרא, ומהווה ניסיון לשזירת הפירושים למהלך אחד. השלישי, הפירוש לברכות "עבודה", "הודאה" ו"שלום", שנכתב ברובו בשלבים האחרונים של העריכה, ולכן הוא רציף ושיטתי יותר מן האחרים.

אקדים ואומר: מעבר לתענוג שהקריאה מייצרת, מקופל בספר גם חשבון נפש נוקב על השפה הדתית השגורה – ומכאן ההכנה המיוחדת שהוא מסוגל לייצר לתפילות ראש השנה. מול הרצון להרפות ולעוף, עומד הרב וידל ומציב תמרור עצור דקדקני: אם אנחנו עומדים לחזור על אותן מילים שוב ושוב, וטעות קטנה בהן עלולה לעכב, בואו לא נרפרף מעליהן אלא ניתן להן להוביל.

להמשיך לקרוא ←

עבודתו הנדירה של הרב אמנון ברד"ח, שנעשתה בהדרכתו של פרופ' שלום רוזנברג, עוסקת בתורת-ההכרה ותורת-היש שבמשנת הרב קוק. "אקוסמיזם" על פי מובנו המילולי הוא "שלילת העולם", העמדה לפיה היש האמיתי והיחיד-שבנמצא הוא אלוהים. עמדתו של הרב קוק, כפי שמתוארת בעבודה זו, מגלה במושג זה פנים מפנים שונות. בפתיחה, כותב הרב אמנון:

"מטרת העבודה להצביע על:

א. מרכזיות המגמות האנושיות, הרציונליות והטבעיות בתורת הרב קוק. מגמות אלו לא רק שאינן מאבדות את ישותן העצמית בקרבת האדם לאלוהים, אדרבה, הן מתגבשות ומקבלות משנה תוקף.

ב. מרכזיותן של המגמות האנושיות נגזרת ומקבלת את תקפותה אך ורק מתפיסתו האקוסמיסטית של הרב קוק"

בהמשך עוד נטען כי "תפיסתו של הרב קוק מרימה את הערכים האנושיים למדרגת ההשתלמות האלוהית […] הם מקבלים ערך אלוהי נצחי" (עמ' 48). ושם: "היות אלוהים עצמות המציאות ופרטי הבריאה תאריו, נותן לגבולות ההכרה הרציונלית משמעות עליונה" (עמ' 49). הדיון אודות האופן שבו האדם נעשה "תואר של אלוהים" – מה שניתן לכנות "התמקמות" באלוהים – ראוי לעוד הרחבה ופיתוח, הן הגותי והן דתי. עבודה זו היא התחלה נהדרת.

על הרב אמנון ברד"ח ניתן לקרוא כאן. נראה גם שמאז כתיבת העבודה ודיוניו על הרציונליזם ועל שפינוזה הגותו המקורית התפתחה לכיוונים אמנותיים אף יותר, כפי שעולה מהשיעורים השונים באתר ישיבת "ראש פינה".

לקריאה ולהורדה של הקובץ

מאמרו של פרופ' שלום רוזנברג, "הראי"ה והתנין העיוור: 'אורות הקודש' ומשנתו של שופנהאואר" הוא אחד הדיונים הראשונים והשיטתיים בנוכחות שיש למשנתו של שופנהאואר בכלל ולמושג הרצון שלו בפרט במשנתו של הראי"ה. פרופ' רוזנברג נוגע כאן בסוגיות יסוד דוגמת פנאנתאיזם, תורת הכרה, מובניו השונים של הצמצום, היחס בין הרצון והתבונה, פסימיזם, ועוד – נגיעות נקודתיות ומתומצתות, שיש עוד להרחיב על כל אחת ואחת מהן.

החידוש במאמר – כפי שפרופ' רוזנברג עצמו מציין במבוא – הוא במתודה: קריאת כתבי הראי"ה על רקע המגמות הפילוסופיות שהתחדשו בדורו.

לקריאה ולהורדה של הקובץ

לחובבי הסוּגה: אוסף מקורות מכתבי הרב קוק על הצורך לפתח את תחום לימודי האמונה בישיבות – בעומק, בגדלות, ברוחב דעת, בהתבוננות פנימית ובדיוק מתודי. לפני מעל למאה שנה יצא הרב קוק במספר קריאות לשנות את סדרי הלימוד הנהוגים בעולם התורה, ולהקצות זמן חשוב לעיון ויצירה במרחבי הרוח של היהדות. סדרים אלו, לדבריו, עומדים לרועץ למעמדה של התורה בקרב הדור הצעיר, ואף נקבעו בניגוד לדעתם של גדולי הדורות, ראשונים ואחרונים. בפרט בדור התחייה והשיבה של העם היהודי לארץ-ישראל ולהיסטוריה, לצד הפתיחות למגמות אידאולוגיות כלליות ולחיי טבע, גוף ונפש – מצב זה נעשה בלתי נסבל.

החוברת נערכה בשיתוף עם הרב עזרא היימן, כחלק מחזון בית המדרש "גלי מסכתא" ללימוד אגדה.

לקריאה ולהורדה של הקובץ