מאמרו של פרופ' שלום רוזנברג, "הראי"ה והתנין העיוור: 'אורות הקודש' ומשנתו של שופנהאואר" הוא אחד הדיונים הראשונים והשיטתיים בנוכחות שיש למשנתו של שופנהאואר בכלל ולמושג הרצון שלו בפרט במשנתו של הראי"ה. פרופ' רוזנברג נוגע כאן בסוגיות יסוד דוגמת פנאנתאיזם, תורת הכרה, מובניו השונים של הצמצום, היחס בין הרצון והתבונה, פסימיזם, ועוד – נגיעות נקודתיות ומתומצתות, שיש עוד להרחיב על כל אחת ואחת מהן.
החידוש במאמר – כפי שפרופ' רוזנברג עצמו מציין במבוא – הוא במתודה: קריאת כתבי הראי"ה על רקע המגמות הפילוסופיות שהתחדשו בדורו.