קצה חוט מעניין לעלילה מסועפת. בחודש אדר שנת תרע"א (1911) התגלתה בקייב גופתו של נער נוצרי, אנדריי יושצ'ינסקי. עד מהרה התחילה להתרקם סביבה עלילת הדם הגדולה של המאה העשרים: משפט בייליס. השבועות הראשונים לאחר מציאת הגופה הוקדשו לליבוי האנטישמיות ברוסיה, בעיקר סביב תיאורם של החסידים כ"כת". הכותבים התבססו לעיתים קרובות על חלוקה בין סתם "יהודים" ובין "חסידים" – להם ייחסו תכונות של אגודות דתיות סודיות, עם טקסים פגאניים אזוטריים. "מומחים" כתבו בהרחבה על שימוש בדם אדם לאפיית מצות, ומנשרים הזהירו את ההורים לשמור על ילדיהם מפני ה"כת". הרוחות נשבו לכיוון פוגרומים רחבי היקף, כאלו שהתרחשו כמה שנים קודם לכן.

כעבור מספר חודשים, בחודש תמוז, נעצר מנחם מנדל בייליס, בן למשפחה חסידית. המשפט עצמו נפתח בחודש תשרי, וזמן קצת לאחר הפתיחה פורסמה בעיתונות "מחאת רבנים נגד עלילת הדם", עליה חתמו מאות מרבני רוסיה. את המחאה יזם והוביל הרב יהודה לייב צירלסון, שהיה באותה עת רבה של קישינב (וראו בסקירה שכתב אלי שטרן). במחאה נאמר בין היתר:

"אנו מכחישים את האשמה כי יש בין היהודים כיתה או אנשים בודדים המשתמשים בדם של נוצרים לצורך דתי… אין אצל היהודים כיתות דתיות… החסידים והמתנגדים אינם כיתות מיוחדות. דת אחת יש גם לחסידים גם למתנגדים. אלה ואלה הם נוצרי מצוות ושומרים את מנהגי הדת. אותם הספרים קדושים לאלו ולאלו… ואין אצל היהודים אנשים שיחזיקו בספרים נעלמים. מה שאוסרת אמונתנו – אסור לכל היהודים. דתנו היא דת יהודית כללית"

הרב צירלסון כיהן באותה עת גם כראש אספת הרבנים ברוסיה, עליה נמנו גם הרש"ב מליובביץ', ר' חיים מבריסק, ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי ועוד. באותה שנה קיבל אזרחות של כבוד מהאימפריה הרוסית.

בארכיונו של הרב צירלסון נשמר מכתב מעניין, מתאריך י"ט באייר (עוד קודם למעצרו של בייליס), מר' הלל צייטלין. צייטלין מפציר בו לערוך מחאה כללית של הרבנים ולהסביר בה כי החסידות אינה "כת". המכתב כתוב בבהילות ועם הדגשות מרובות; אותות לחשש הוותיק של צייטלין מפני פוגרומים. הוא גם כתב על כך בהרחבה ב"מאמענט", תוך שהוא מציין את הרב צירלסון ככתובת.

האם היה זה בסופו של דבר ר' הלל שעורר את הרב צירלסון לפרסם את המחאה? קשה לומר. הרב צירלסון היה דמות מוערכת ופעילה בעניינים ציבוריים, וכתובת לרבים. מאידך, שמירת מכתבו של ר' הלל בארכיונו של הרב צירלסון, מקופל בקפידה, עשויה להעיד על יחסו של זה האחרון כלפיו.

 

—

אל כבוד הרב הגאון, החכם המפואר, מו"ה ל. צירלסאהן.

שלחתי לכב' הרב שני גליונות שבהם נדפסו מאמרי האחרונים על דבר חובתם של הרבנים לעמם בשעת חירום זו. בבקשה לעיין היטב במאמרי אלה ולעשות כל מה שבכחו לעשות למען יתגשם העניין. כתבו ב"מאמענט" גם על דבר האספה של הרבנים, ודרשו שהאספה תעשה מצידה את הצעד הראשון, כי היא תתבע את שונאינו ומרדפינו לדין, וכו'. אנכי לא כתבתי דברים אלו. מצדי חושב אנכי, שאין האספה של הרבנים בתור אספה יכולה לעשות בנידון זה דבר. אנכי על אחרת אני דן.

דעתי, והיא דעת רבנים שונים שהזדמן לי לדבר עמהם, צריך שהרבנים והגאונים הגדולים ברוסיה ופולין יערכו מחאה כללית וישלחו מחאה זו לכל העיתונים הרוסים, שבוודאי ידפיסוה. במאמרי אני מדבר באריכות כיצד צריכה מחאה (או: הרצאה) זו להיות נכתבת. אין אני תוקע מסמרות בדבר ואין אני אומר קבלו דעתי. אנכי מציע לכתוב באופן זה. אם ימצאו הרבנים הגדולים שצריך לכתבה באופן אחר – יהי ה' עמהם. אנכי דן על העיקר. הכרתי העמוקה שמחאה זו מצד הרבנים הגאונים צריכה להיות נכתבת ונדפסת בהקדם היותר אפשרי. כל יום שהולך וכלה באפס מעשה מצד הרבנים עוון גדול הוא מאין כמוהו. הרבנים מחויבים לברר בקוצר נמרץ את כל אמיתתה של היהדות ואת כל שקרותה של העלילה הנמבזה, עלילת הדם, ובעיקר, מה שהוא נחוץ לרגלי הבלבול החדש של שונאינו, להראות בעליל ובמופתים ברורים, שאין ה"חסידים" איזו כת חשוכה אצלנו, שאין כל דמיון בין איזו כת חשוכה ברוסיה הפנימית[1] (הסקופצים,[2] למשל) ובין החסידים, שהם כמעט החלק היותר גדול של בני ישראל, ואין אצלם כל מסתורין מיוחדים, ועבודתם את האלוקים גלויה היא לכל. דברי אמת ושלום אלה צריכים הרבנים לדבר, ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, אפילו אל לבבות גסים ומושחתים, ובפרט אל לבות טהורים, כי האמת היא, שאפילו הרבה מן הרוסים ה"נאורים" מאמינים בסתר לבם בעלילת הדם, כי מאין ידעו הם את היהדות?

על אנשים שאינם שונאי ישראל בהחלט, אלא שמאמינים הם בכל מיני עלילות נגדנו מחסרון ידיעה, תשפיע מחאת הרבנים, בירורם והודעתם. לכשיכירו את האמת – יודו לה. צריך לדעת גם זאת, שמספר כל אלה הבלתי-יודעים רב הוא מאוד, רב הרבה הרבה יותר ממה שמדמים לכאורה. צריך אפוא ללמד תועים אלו בינה. לכשידעו לא יפטפטו עוד על דבר "מולך" ועל דבר ה"חסידים" וכדומה מן השטותים.

מה שאני שואל, מבקש ודורש מכבודו ביחוד הוא זה: כבודו בתור ראש אספת הרבנים ובכלל בתור מכר ומודע וקרוב ברוח ודעות לכל הרבנים היותר גדולים ברוסיה ופולין, כבודו יוכל להוציא את הדבר מכוח אל הפועל, מבלי שימשך הדבר עידן ועידנים, ומבלי שתתגלגל הצעה זו מאדמו"ר לאדמו"ר ומרב לרב, שאם כן אין לדבר סוף (השתמשתי במליצה זו של המשנה בלי כל כוונה לפגוע ח"ו בכבוד גדולינו יחיו, כי אם באשר אין ביטוי טוב ממנו לבטא על ידו דבר שהולך ומתגלגל לבלי סוף), ותורה מה תהא עליה? וכבוד עמנו מה יהא עליו? ודמו של ישראל לכשישפך ח"ו מה יהא עליו? וכי יש ברשותנו עתה לעשות פוליטיקה ולנהוג מנהגי דיפלומטיה? צריך לעשות עתה כל דבר ודבר באופן היותר קל והיותר מהיר ובדרך היותר קצרה. נגיד פרזלא כד רתח.

עתה מדברים על החסידים ומעלילים כל העלילות הנמבזות, צריך להשיב תכף.

לפי דעתי על כבודו לכתוב טופס התשובה בשפת רוסיה (בוודאי ישנם לכבודו הספרים הנצרכים לזה, כמו ספרי ריב"ל[3] וחוואלזאן[4] וכדומה) ולשלחה אל הגאונים והאדמו"רים היותר גדולים בבקשה ובדרישה שיחתמו עליה. כי יש לכבודו שפת לימודים וכישרון ספרותי – זאת ידעתי מכבר (ממאמריו השונים). וכי יודע הוא לכתוב רוסית כהוגן – על זה יעידו ספריו שחבר ברוסית, אעפ"י שלי לא קרה המקרה לראותם. לפי דעתי דרך זו היא היותר קצרה והיותר בטוחה. על כבודו לעשות את המעשה הקדוש הזה ואלוהי ישראל השומר שארית ישראל יהיה בעזרו.

לא בתור סופר אני מדבר הפעם לכבודו ולא בתור מי שכתב מאמרים אחדים בעניין זה החפץ שדבריו והצעותיו יתקיימו, כי אם בתור יהודי פשוט שבפשוטים, יהודי שאיננו חפץ להונות את עצמו כמו שעושים רבים מסופרינו, ורואה הוא את האמת האיומה, שאם לא יעשו הרבים דבר בעת הזאת, אזי סכנה נוראה נשקפת לכל יהודי רוסיה.

פניתי אליך ביחוד, מפני שאתה הוא האחד בין הרבנים שאפשר לדבר אליהם כדבר יהודי פשוט ולעוררו לא רק לאנחות ולבכיות (דבר זה בנמצא הוא אצלנו) כי אם לפעולות ולמעשים.

והנני המכבדו ומוקירו כערכו הנשגב

 

 

 

 

בכל אופן אבקשו להשיב לי תכף. צריך אני לדעת את חוות דעתו בעניין זה.

כמו כן אבקשו להודיעני אם קבל את העותקים שבהם נדפסו מאמרי בנידון זה.

ישיבני נא על האדריסה של ה"מאמענט": ווארשה, נלבקי 38.

 

—

[1] ביחס לתחום המושב. אפשר גם לקרוא – הפראית.

[2] כת סודית שפרשה מהנצרות האורתודוקסית. התפרסמה במנהגה לכרות אברי רבייה לחבריה כדי לכפר על החטא הקדמון.

[3] יצחק בר לווינסון, מחלוצי ההשכלה ברוסיה.

[4] דניאל חבולסון, בלשן וחוקר מקרא יהודי-רוסי.

 

© כל הזכויות שמורות ל"מקורות יודעי דבר"