גם סדרת מאמרים זו, שהתפרסמה בשבועון "הדור" בשנת תרס"א (1901), עוסקת בפעילותו של הרב צייטלין במסגרת התנועה הציונית. הרב צייטלין השתתף כציר בקונגרסים הציוניים החמישי, השישי והשביעי, ופרסם מאמרי דעה רבים בשאלות השעה.
במאמר זה, שאינו בעל כיוון רעיוני ברור, מתפלמס הרב צייטלין עם משנותיהם ורעיונותיהם הלאומיים של אחד-העם וברדיצ'בסקי. ביקורת ספרות, פילוסופיה, פובליציסטיקה ואתיקה משמשים בו בערבוביה, וגם נימה של ביקורת כנגד הדת. הרב צייטלין בא בשם סבלו של היהודי הפשוט במזרח אירופה, ובין היתר מעיר:
"אינני מוצא, לדאבון נפשי, בכל קינותיו וצעקותיו של ברדיצ'בסקי, שיצטער על צערו של כל שמואל, של כל חיים וכל זלמן ממש, שיכאב לבו על כל עניותו של היהודי היושב בערי התחום, המטופל באשה ובנים ואינו יודע כלל מאין ימצא לחמו […] אם היה ברדיצ'בסקי מרגיש את כל זאת, היו ספקות עולים – אולי אין אוזניים קשובות לערכי חיים חדשים, מפני שעיקר החיים אין לנו?"