הדת ארוגה, ללא יכולת הפרדה חדה, בתוך מרחבי הקיום האנושי העשיר והמגוון: בלאומיות ובפוליטיקה, בכלכלה ובחברה; היא משפיעה ומושפעת מהתרבות ומהפולקלור; מכוננת השקפות עולם, דעות ומעשים; מזוהה עם ה"מסורת" ו"התא המשפחתי". אך קיים כל העת גם מתח מובנה בינה לבין המחוזות והמוסדות הללו, הקובעים ברכה לעצמם. בשל כך, קולה נבלע לעיתים בבליל העולם, נשטף אנה ואנה בסערות החיים.

כתב העת "רליגיה" בא להציף את אותו המתח שבין העולמות, להתייחס אליו ולענות בו – ובידיים רגישות וחשופות. לפנות לדת מקום, לתת לה פֶּה ולאפשר לה לחשוב ולדבר את עצמה; להוות בית, חצר ומעבדה לאופניו השונים של ההיות הדתי; ולהשיל מעלינו סיגים המונעים בעדנו מלשמוע, לחוש או להבחין בליבתה הלוהטת של הדת.

הגיליון הרביעי של כתב העת מבקש לעסוק במצוות וריטואלים, ממספר זוויות. מהו מקומן ותפקידן של פעולות אלו בחיי האדם והקהילה? מדוע לימדו חכמים כי ״כל העושה מצווה אחת מיטיבים לו ומאריכים לו ימיו ונוחל את הארץ״? מה יש בו, במעשה הבודד, שמזכה אותו בשבחים מופלגים כגון אלו מכאן, ובקיתונות של בוז וזלזול במחשבה המודרנית מאידך?

נוסף על כך, יחסה של המחשבה המודרנית למעשי המצוות מפעפע תדיר אל תוך השפה הדתית והשיח בחברה הדתית. שתי הזרועות של יחס זה – ההומניזם והרפורמציה – לא עמדו עד היום לביקורת מספקת. דרישת האותנטיות והפנימיות הפרוטסטנטית (לגווניה ותקופותיה) שללה את המעשה החיצוני, וכלי ההשוואה והביקורת ההומניסטיים השטיחו את הייחוד שבכל מעשה דתי.

כתגובה לשיח ההומניסטי, המצוי כיום יותר באקדמיה, ניתן להציע העמקה בתיאוריות הביקורתיות כנגד מדע הדתות וכלי המחקר הקֵהים שהוא מייצר. לכך הקדשנו מקום בגיליונות הקודמים – ועוד נקדיש בהמשך. כתגובה להרמת־יתר של הרעיון מעל המעשה, ברוח הרפורמציה, יש לשוב ולעיין במשקלו של המעשה הבודד לעומת הרעיון והרוח. לכך מוקדש הגיליון הנוכחי.

גיליון ד ׀ 208 עמודים ׀ תשפ"ב

תוכן עניינים ומבוא ׀ לאתר 'קדם' ולהזמנה