מחנך ההמונים

פורסם בכתב העת הגות גיליון יא (תשפ"א)

באחד מימיו האחרונים של ר' הלל צייטלין בגטו ורשה, בחודש אלול תש"ב (1942), בעודו מסתתר בבית החולים היהודי שברחוב לֶשנוֹ, סר לבקרו ד"ר מרדכי לנסקי. הלה תינה בפניו את כאבו ביחס "לירידה המוסרית מצד חלק ניכר של האוכלוסייה היהודית". בתגובה, שח לו צייטלין על מקרה שאירע לו־עצמו: בשעת ההפצצה הרוסית בראשית אותו חודש, בעודו מסב את פניו אל קיר בית החולים ואומר וידוי, נגנבו חפציו האישיים בידי שכנו לחדר. על גבי סיפור זה הוסיף צייטלין מילים נוקבות:

"יודע אתה מי אשם בירידה מוסרית זו? הסופרים היהודים ובראש וראשונה אני בעצמי. אמנם, בי האשם. עשרים וחמש שנים עבדתי בתור סופר ומחנך ההמונים. נדמה לי, כי עלה בידי להרים את ההמונים מבחינה מוסרית אל שלב נעלה. לבסוף אכזבה כזאת. עבודתי כולה כאילו הלכה לאיבוד, אם ברגע היסטורי כזה, שאנו חיים בו, אנו עומדים בפני חזיונות מכוערים"

לאחר הפסקה קצרה, המשיך צייטלין ואמר:

"לא ביהודים האשם, כי אם בי. כתבתי כנראה מעט. צריך היה לכתוב יותר ודווקא במלים פשוטות, כדי שהיהודי מן הרחוב יבין בנקל ותכנן יחדור אל תוך נשמתו ויבלע בדמו. הזנחתי את ההמונים. רשלנות כזו, אין כפרה לעווני"

במשפטים אלה סיכם צייטלין את מפעל חייו. הם אומנם עלו על הכתב בריחוק שנים ומקום, והובאו כאנקדוטה, אך גם ככאלו – שמא דווקא ככאלו – יש בהם כדי ללמד דבר־מה על האיש ופועלו, שנסקר ואופיין עד כה בעיקר בגוונים מיסטיים־משיחיים. הוא, שגם בעודו מסתתר בבית החולים לא חדל מלקרוא בספר הזוהר ולשוח כפעם בפעם על הציפייה המשיחית – ראה את שליחותו ב"חינוך ההמונים מבחינה מוסרית", ועל אלפי (!) מאמריו התבטא בצער כי "כתב כנראה מעט". 

במאמר זה ברצוני לצרף לאינטרוספקציה זו של צייטלין כ"מחנך המונים" עוד כמהאנקדוטות ואפיזודות מתחום החינוך, מהדרכים השונות שבהן צעד – הן כמחנך במובנה השגור של מילה זו, בעבודה יומיומית עם ילדים ונוער ובהובלת יוזמות חינוכיות ומוסדות חינוך; והן כמחנך באמצעות העט, בכתיבה פופולרית לצעירים ולמבוגרים כאחד; הן כמייסד אגודות "דתיות־אתיות" ליחידים מתקני־עולם. אל כל אלו ניגש צייטלין עם דתיות עמוקה ועצמאית ועם תביעה מוסרית־חברתית. תפיסת עולמו, המנצנצת מבעד לסבכת הדרכים, שזרה אותן לכתחילה זו בזו; הוא חינך באמצעות רגשות דתיים ותפיסה דתית עמוקה, וצימאונו הדתי תורגם תדיר למחויבות חברתית. 

מוקדש למחנכים ולמחנכות בשעה מיוחדת זו.

לקריאה ולהורדה של הקובץ

 

השאר תגובה