פורסם במוסף ספרים של "הארץ", 15/2/2023

בימים אלו חל יום הולדתו ה-200 של אחד ההוגים החסידיים המקוריים, הפוריים והרדיקליים, ר' צדוק רבינוביץ'-רובינשטיין הכהן מלובלין (1823-1900). ר' צדוק נולד למשפחה הנמנית על הזרם המתנגד לחסידות, אך כאוטודידקט שאב ללא אבחנה מכל הספרות היהודית הרבנית. בשנות העשרים לחייו יצא למסע להחתמת מאה רבנים שיתירו לו להינשא לאשה נוספת עקב סיבוכים בנישואיו הראשונים; גם כאן פנה לגדולי המתנגדים והחסידים. כך נפגש עם ר' מרדכי יוסף ליינער מאיזביצה, הפך לתלמידו והצטרף לחסידות.

ר' מרדכי יוסף נודע בקביעתו הרדיקלית ש"הכל בידי שמים ואפילו יראת שמים" – כלומר, שלילה של הבחירה החופשית. שלילה זו מתירה ואף תובעת מהאדם במקרים מסוימים לחרוג מכללי ההלכה ולפעול על פי תשוקותיו; להתבונן עליהן כעל רצון אלוהי הנתבע ממנו באופן אישי ובסיטואציה מסוימת, מעין "הוראת שעה". עמדה פטליסטית שכזו מעלה מגוון שאלות יסוד, שהקריטית שבהן היא שאלת מעמד המוסר והחוק, או אחריותו המוסרית של הסוכן-הפועל בעולם שכולו רצון האל הכל-יכול. מן העבר השני מתייצבת השאלה הקיומית בדבר משמעות מעמדו המוסרי של האדם – האם משמעות זו נגזרת מהכרעותיו האישיות, כפי שנהוג להדגיש בעולם המודרני, או דווקא, מאחר והאדם מכיר ביחסיות ובארעיות של קיומו ובחירותיו – מעמדו המוסרי, והמשמעות הנלווית אליו, נגזרים מהיותו חלק מתכנית אלוהית כללית, מוכתבת וקבועה מראש כזו או אחרת (או למצער: תוצר חוקי הטבע והחברה, הפסיכולוגיה והשפה).

את תורתו התמציתית של ר' מרדכי יוסף הפך ר' צדוק למשנה רחבה הפרושה על מאות עמודים של דרשות דחוסות ואסוציאטיביות, הכוללות מקורות ממכלול ההגות והלמדנות היהודיות. יש שראו בעצם הדרשנות הזו, כמו גם בטענות ספציפיות של ר' צדוק כגון הצורך בכפרה ועונש על "עבירה לשמה", ביטוי למיתון הרדיקליות של ר' מרדכי יוסף. לפני כשנה יצאה לאור מונוגרפיה רחבה, המחזיקה למעלה מ-1500 (!) עמודים, על משנת ר' צדוק, המעמידה במרכזה וכמפתח להבנת דרשותיו הסבוכות את הפרדוקס בין הבחירה האנושית לבין הידיעה האלוהית – הווי אומר ידיעתו המוקדמת והחודרת-כל של האל, רצונו המוחלט והשגחתו הפרטית. ה'פרדוקס' בהקשר זה משמעו אחיזה בשני הקצוות הסותרים מבלי לנסות לפתור את הסתירה או למתן אותה, אלא דווקא להיפך: לבקש את המתח שהסתירה יוצרת בשל הפוטנציאל המפרה הטמון בו. מחבר הספר, אביחי צור, מבקש לטעון שלא זו בלבד שלפי ר' צדוק התפיסה הפטאלית אינה מבטלת את הבחירה האנושית, אלא שהיא זו המעניקה לה את עוצמתה היצירתית והרדיקלית.

בתמצית, הפרדוקס הוא כזה: מחד, האדם הוא סך בחירותיו החופשיות והחולפות הנטולות כל סיבה או מקור (אפשר לחשוב על ניטשה או סארטר), מאידך, מקורן של בחירות אלו במכלול גורמים טבעיים, חברתיים, ופסיכולוגים, ומבחינה דתית – ההשגחה האלוהית ו'שורש הנשמה' (קיבעון הסובייקט) שניתן לאדם בהיוולדו. בפרשנותו של צור ר' צדוק אוחז בשני הקצוות: לאדם אמנם יש 'שורש נשמה' קבוע ומוחלט הקובע את אופיו ומעשיו, ועם זאת, הוא נתון בבחירה מוחלטת; 'הכל צפוי והרשות נתונה'. הידיעה האלוהית אינה מבטלת את הבחירה האנושית; אדרבה: דווקא היא מעניקה לה רשות ואף ממשות (ככזו, כאנושית וקונטינגנטית), ומשניתנה לה ממשות זו היא יכולה להוסיף דינאמיות והתחדשות על המוחלט האלוהי הקבוע במהותו – במעשיו ובבחירתו האדם יכול לגבור על 'שורש נשמתו', לחרוג ממנו ולהגיע ל'שורש נעלם', גבוה ממנו. הקצוות מגבירים ומפרים זה את זה.

להמשיך לקרוא ←