את הרשימה הארוכה "יוסף חיים ברנר: ערכים וזכרונות", פרסם הרב צייטלין לאחר היוודע לו דבר הירצחו של ברנר, בשנת תרפ"ד (1922), במאסף הספרותי "התקופה".
מסכת הקשרים שבין הרב צייטלין לברנר הייתה ארוכה ומסועפת, כפי שגם ניתן לראות כאן. על מסכת זו עמד בהרחבה פרופ' יונתן מאיר במאמרו: "'תשוקתן של נשמות אל השכינה': בירור מסכת הקשרים בין הראי"ה קוק להלל צייטלין ויוסף חיים ברנר", ובמקומות נוספים.
בין השנים תרנ"ט-תרס"ב (1899-1902) פירסם הרב צייטלין בהמשכים את סדרת המאמרים "הטוב והרע על פי השקפות חכמי ישראל וחכמי העמים" בעיתון "השִלֹחַ" של אחד העם. מדובר בפרסום ראשון של רעיונותיו שלו בדפוס, ובעבודה רחבת היקף יחסית.
ב"הטוב והרע" מנתח הרב צייטלין את בעיית הסבל שבקיום האנושי, וסוקר את השיטות הרעיוניות השונות שהופיעו על במת ההיסטוריה של הרעיונות על מנת להתמודד איתה: החל מהיוונים הקדמונים והבודהיזם, וכלה בשופנהאואר ובניטשה. וכמובן שגם מקומם של חכמי ישראל לא נפקד.
מכתבו של הרב צייטלין לאחד העם: "יודיעני נא כבודו מתי יחל להדפיס את פרקי הטוב והרע האחרונים?". בהמשך הוא מודיע על כוונתו לכתוב חיבור נוסף, "היהדות לפני כסא משפט החוקרים האחרונים".