המאמר "בין שני הרים גדולים: לדמותו הרוחנית של הרא"י קוק" התפרסם בשבועון העברי "בדרך" בכ"ב באלול תרצ"ה (1935), לאחר היוודע דבר פטירתו של הרב קוק. הטיעונים שמביא ר' הלל צייטלין משמו של הרב קוק, "דווקא – 'כבשי דרחמנא'" וכן "חיים אנו לא רק בתקופה של 'עקבתא דמשיחא', כי אם רואים אנו לפנינו התחלתם של ימי המשיח עצמם", בולטים בחריפותם.

הנוסח שפורסם ב"ספרן של יחידים" שונה מהנוסח המקורי שלפנינו, והושמטו ממנו כמה פסקאות חשובות הנוגעות למשאו ומתנו של הרב צייטלין עם הרב זוננפלד, ולפרשת רצח דה-האן.

—

כשביקרתי בארץ ישראל בשנת תרפ"ה, ביחד עם חבורת עיתונאים מטעם "הקרן הקיימת לישראל" וראיתי את כל הדברים המופלאים שבארץ קודשנו ואת כל "החידושים" ואת כל האנשים המצוינים של הארץ העתיקה המתנערת מעפר שפלותה, ראיתי גם את שני עמודי התווך של היהדות הארץ ישראלית אז: את שני הגאונים הצדיקים, רבי חיים זוננפלד ורבי אברהם יצחק הכהן קוק, זכר שניהם לברכה.

מזלי גרם לי שרבי חיים זוננפלד, זה הקנאי הגדול של הזמן האחרון, אשר שנא תכלית שנאה את המשכילים ואת הסופרים המודרניים והביט בעיני חשד אף על אלה הסופרים המחזיקים במעוז התורה הכתובה והמסורה, אם משתתפים הם בהרצאות מודרניות ונוטים אל הלאומיות, שוחח עמי שלוש שעות שלמות, כדבר עם איש הקרוב לו ברוח ודווקא על שאלות דתיות עמוקות ואף על אלה שהן נוגעות בבבת עין של היהדות החרדית.

להמשיך לקרוא ←