מאמר זה התפרסם בשבועון הציוני "בדרך", בתאריך ח טבת תרצ"ה (14/12/1934), כאשר ברקע מספר מערכות בחירות לרבנות ערים שהתרחשו באותה שנה בפולין. בוורשה ניסתה "אגודת ישראל" למנות לתפקיד את הרב יצחק מאיר לוין, ממנהיגיה הבולטים, אך המינוי נבלם כתוצאה מהנגדות נחרצת של "המזרחי" וקשריה של חצר בעלז עם השלטונות הפולניים (ראה עוד: אסף קניאל, "יומרה ומעש: המזרחי בפולין בין שתי מלחמות עולם", בר אילן, תשע"א).
יחסו של הרב צייטלין למפלגות היהודיות בפולין בכלל, ול"אגודת ישראל" בפרט, בשנות העשרים והשלושים – לא נחקר עדיין (וראה, למשל, כאן).
—
דור דור ודורשיו; דור דור ודרישותיו. כל דור חדש יש לו צרכים חדשים ותביעות חדשות. התורה איננה יכולה להסתגל אל כל מיני התביעות והדרישות של העת. כי עומדת היא, לפי עיקר פנימיותה, למעלה מן הזמנים המתחלפים. אבל נושאי דגל התורה צריכים לדעת את כל דרישות העת ותביעותיה ולהתאים את פעולותיה עמה עד כמה שאפשר.
יתבוננו הקוראים במילים האחדות אשר הדגשתי. לא אמרתי שצריכים הם נושאי דגל התורה להתאים את פעולותיהם עם כל דרישות הזמן. בדרך זו לא אלך, יען כי דרך זו מובילנו, אם באורח ישר אם בעקומים, ל"תיקונים בדת", ואנכי הנני אחד מן המתנגדים היותר עזים לכל מיני "תיקונים" אלה, שסוף סוף אינם אלא קלקולי הדת והלאום גם יחד.
דרך זו של התאמה לכל דרישות הזמן מובילה סוף סוף ל"תיקונים בדת" ברוחם של יל"ג, ליליענבלום וברודס לפנים, ולא רק ל"תיקונים"-קלקולים אלה, כי אם גם לריפורמות ברוחם של גייגר, הולדהיים והבאים אחריהם, לרבות גם הריפורמות הידועות של עמי הארץ ומתבוללים גם יחד שבאמריקה. כי על כן הדגשתי את המילים "עד כמה שאפשר" בכדי להראות, שעל רב בישראל להתאים את פעולותיו עם דרישות הזמן רק במידה שאלה האחרונות אינן סותרות את הדרישות המוחלטות של הדת.
התאמה כזו, כלומר: התאמה לאלה הדרישות שאינן סותרות במאומה את הקיים ומקובל בדת ובאומה – לא רק שאיננה גורעת מאומה מן היהדות, כי אם מחזקת ומיסדת, מרחיבה ומעמיקה, משפרת ומגדלת את זו האחרונה.
רב שאיננו יודע כלל וכלל את דרישותיה של העת, איננו נזקק להן ואיננו מתחשב עמהן, וממילא איננו יודע להשתמש בהן לצרכי כהונתו הקדושה, רבת התפארת ורבת האחריות; רב שאיננו יודע לדבר דבר לפני צעירי העם מאשר זרים ומוזרים לו כל שאיפותיו של הנוער העברי; רב שאיננו יודע את היסורים הגדולים והנוראים שסובל עתה כל העם בכלל וכל יחיד מישראל בפרט, ואפילו אם יודע הוא אותם אין הוא יודע את מקורם ואת המעשה אשר עלינו לעשות למען הקל מעלינו עול סבלם; רב הרואה בישיבה את בה למד ובכל המושגים אשר קנה לו שם את חזות הכל ואין לפניו שום אופקים יותר רחבים; רב המתכווץ ומצטמצם רק בד' אמות של פלפול וירא לצאת אף לעת קצרה מחוץ לד' אמות אלו – רב כזה יוכל למלאות חובותיו לפני השי"ת בלבב שלם, אבל לא לפני העדה אשר עומד הוא בראשה. מה נאמר לרועה אשר חפץ הוא אמנם לעבוד את אדוניו באמונה, אבל אין בכחו לנהל את עדרו על מי מנוחות?
על ידי רבנים כאלה צועד ההמון בצעדי און מן התורה והלאה. צועד הוא וצועד עד כי מגיע הוא לגסות ולשפלות, לטומאת החיים, לפריצות ולכפירה. מחיצה של ברזל מפסקת בין רבנים כאלו ובין ההמון הישראלי. הרבנים נשארים לבדם בתורתם וצדקתם, וההמון בחשכת דלותו הרוחנית והגשמית.
