זוהי עת חורבן, עת זוועה ועת גבורה. בא יגון, באה אנחה, באו היללה והשבירה, טירוף הדעת ושריטת הנפש. עוד לא נדע מה ילד יום – מה ייזכר ומה יישכח, מי ינוח ומי ינוע, מי בקצו ומי לא בקצו. זהו הווה רליגיוזי מתמשך – כזה שמרעיד את תחושת המציאות היומיומית, שמקלף את המילים השגורות, שאוטם את האוזניים מהלהג, שחושף את הגלעין, שיורד אל מתחת לעור, שמציף את המטען העמוק, הקמאי והמקודש שהמציאות נושאת. זו הזדמנות עבורנו לממולל מילים חדשות-ישנות – לפורקן, לנחמה, לזעקה, לחזון, לזעם, ולחוסר אונים. לעמוד נדהמים, לחזות בעיניים כלות, לשוב ולהתפלל בשורות.

—

ארבעים הימים הראשונים לאחר הפוגרום והמלחמה, בהם חיפשנו את המילים הראשונות, הראשוניות, כדי להתנער מעפר השתיקה. עוד נדרשת לנו פרספקטיבה ועוד נדרש לנו זמן ועוד נחשוב ואולי גם עוד נתחרט. אבל יש כאן ניסיון ליצור התחלה של דיבור, חוט של חסד. אסופה של מחשבות, מסות, שירים ומילים על אודות המלחמה, השבר, האלימות, הנחמה והצדק, הדת ורוח אלוהים המרחפת מעל כולם.

ילקוט ראשון שנכתב על ידי חיילים בחזית ובעורף, אזרחים, אנשי ונשות רוח, כותבים מהעבר, תרגומים ראשונים לעברית ועוד.

גיליון א הופיע וזמין להורדה באתר. חינם לחיילים בהזנת קופון "ברזל100".

בעט ברזל // גיליון א // ארבעים יום // 190 עמ'
תוכן עניינים ומבוא // לעמוד באתר "קדם"