הוצאת "אדרא", 414 עמ', כריכה קשה

פריו של מסע בן כמה שנים בכתביו של ר' הלל צייטלין; 'אתדבקות רוחא ברוחא' עם האיש והתקופה. הצטרפו כאן חלקים רחבים מעבודת הדוקטור עם מאמרים ומחקרים נוספים כדי להשלים לביוגרפיה אינטלקטואלית שלמה.

לא היה זה פשוט להסיע את ר' הלל מהשטיבל של חסידי ברסלב אל היכלי המחקר. עם זאת, זהו ניסיון לברר אם בכתביו של צייטלין מסתתר מבנה הגותי. מראשית כתיבתו צייטלין שב והציג כמה רעיונות, תמות ומוטיבים. משך שנים ארוכות כתב על אודות הסבל, המוסר, היופי והעולמות העליונים. מעקב זהיר אחַר מופעיהם השונים מגלה כי בסופו של דבר קיים מבנה קבוע בהצגה זו: הסבל לגווניו השונים – סבלו של ההמון וצערו של היחיד, גורלו של העם היהודי ופגעי הטבע והאדם – יש בו כדי לתת מענה לבעיית המוסר.

כך מצטיירת דמותו של צייטלין כהוגה בתחום האתיקה, השייך למשפחה האתית של החמלה. לדבריו, להתנסות בסבל (או למצער להכרה בקיומו) כמה השלכות קריטיות על רמתו המוסרית של האדם, בדמות הפחתת האנוכיות, פיתוח הרחמים והחמלה, קריאה לפעולה ולמעורבות במתרחש, כובד ראש ורצינות ביחס למצב החברה, חילוץ מתמונת עולם אידיאולוגית ומהשתייכות כיתתית.

התודות הן רבות, ומופיעות במבוא. אציין כאן בקצרה את פרופ' חנוך בן פזי על ההנחיה המדויקת והקשר האישי הקרוב; את ר' שמואל מרצבך על העריכה המסורה; את פרופ' אבי אלקיים על ההשקעה המרובה בהוצאה לאור; ואת האמנית דסי שלום־נמני על תמונת העטיפה.

—

מתוך הכריכה האחורית:

הסופר, הפובליציסט והמיסטיקן ר' הלל צייטלין (תרל"א–תש"ב; 1871–1942) היה מעמודי התווך של יהדות פולין בעשורים שקדמו להכחדתה. טוריו הופיעו פעמיים ושלוש פעמים בשבוע בעיתונות היומית המרכזית בוורשה; ביתו היה סלון ספרותי פופולרי ובית ועד לצעירים ולזקנים; הרצאותיו משכו קהל רב; והליכתו ברחוב לוותה בשובל של מעריצים.

חזותו הייתה ייחודית – גבה קומה, בעל זקן מתבדר ושיער שופע, עטוף מעיל ארוך ועבה – וכמוה גם תחנות חייו. בשנותיו המוקדמות קיבל חינוך דתי; ולדבריו, בהיותו כבן אחת עשרה אף נתפרסם כעילוי. בתקופת הנערות גברו עליו "תאוות נוער ותסיסות שונות, ביניהן תסיסת ההשכלה", ואמונתו הפכה מסופקת. בשנות העשרים לחייו נשא צייטלין אישה והתיישב בעיירה הומל; שם התרועע עם קבוצת צעירים יהודיים שפנו עורף לאורח החיים הדתי – ביניהם מי שיהיו לימים סופרים עבריים ידועים דוגמת יוסף חיים ברנר ואורי ניסן גנסין. אך בניגוד אליהם, כמה שנים לאחר מכן החל צייטלין לכתוב בצורה נלהבת על חיי הדת הפנימיים, החסידות והקבלה. בערב ראש השנה תש"ג (1942) נרצח צייטלין בגטו ורשה, עטור טלית ותפילין, כשספר הזֹהר בידו.

מה היו הגורמים לשינוי זה? על פני כמה זמן נפרשׂ? אילו מוטיבים נוספו לכתיבתו או נחסרו הימנה? ובעיקר – האם קיימת 'הגות צייטלינית' ייחודית?

ספר זה יוצא בעקבות חיפושיו של צייטלין אחר האלוהים ואחר הטוב והרע שבאדם. זהו מסע מחכים ומשתלם, בפרט למי שתהיות על אודות מוסר, דת, מיסטיקה והקיום היהודי טורדות את מנוחתו. בין הדפים והשיטין מבצבצת גם תמונה מיניאטורית מרהיבה של אותו יקום מזרח־אירופי נשכח, שהתמיד באהדתו את צייטלין לאורך כל אותם תקופות ושינויים.

—

תוכן עניינים ומבוא ׀ להשיג באתר ההוצאה, בחנויות הספרים ואצלנו בבית